"אמנות כפרית, אמנות עירונית" עם שלוש עבודות דיגיטליות גדולות במגדלי הפרקליט בתל אביב, פרטים במדור "קבצים".
"גן תשוקותיי" – יעל גרמן
"גן תשוקותי" הינו אלבום שירי משוררים אותם הלחינה ועיבדה יחד עם יאיר סתוי הפזמונאית המוערכת יעל גרמן ומבוצע ע"י אמנים שונים. האלבום אשר נבנה אט אט בשנים האחרונות מאגד טקסטים של מיטב המשוררים ביניהם לאה גולדברג, יהודה עמיחי, נתן זך, דוד אבידן ועוד לצד משוררים כגון אוהד נוי ומיכל- עלמה מרקוס.
גרמן, אשר שיתפה פעולה לאורך השנים עם עשרות אמנים כמלחינה והופיעה לצידם כנגנית, פנתה לחבריה ויצרה יחד איתם את האלבום הנוכחי "גן תשוקותיי", אשר הסתייע בקרן לעידוד היוצר והיצירה של אקו"ם.
הסינגל אשר נבחר ללוות את האלבום הוא "הלא ידענו" של לאה גולדברג. השיר מבוצע באלבום ע"י נורית גלרון, אשר הופיעה עם גרמן מאז תחילת דרכה ושרה שירים רבים אותם הלחינה ("אולי מחר", "ציפור ביער", "בוא אלי" ועוד).
מלבד גלרון ניתן למצוא באלבום גם ביצועים מעניינים של מומי לוי, ששי קשת, רעות יהודאי, רוני גינוסר, רע לבנת, איילת רוז-גוטליב, לירון פלד, יעל גרמן עצמה המבצעת שני שירים, ובתה של יעל - סתיו גרמן.
אתר בין השמשות מפרסם תגובתו של המשורר והשחקן עמית מאוטנר על גליונות אדם וחווה:
יופי של גיליונות "אדם וחווה"! יפה פֶסל האבן של האמנית והפסלתטניה פרמינגר. אהבתי את ה"ניקוד" של איברי המין בסלע. הצילום של רפי פרץ (גבר ואישה גב אל גב) מזכיר מעט את העבודה של טניה, אלא שזו השנייה ללא סמל הפיתוי בין השניים, או אם נרצה את סמל המשיכה המאחד את השניים, ומבליט את ההבדל בין המינים. באופן מפתיע גם עבודת הברונזה של שולה רוס,"ניגודים", בעלת מכנה משותף מהותי.
בהתחשב בעובדה שחווה נוצרה מצלעו של האדם, הרי שג'קלין, עפ"י יורם לילך, היתה "הצלע שהשתלטה על פיקאסו". מערכת יחסים אדיפאלית מעניינת.השיר של בלפור חקק מגשים יפה את ה"עַל-כֵּן, יַעֲזָב-אִישׁ, אֶת-אָבִיו, וְאֶת-אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד". זהו שיר געגוע של האישה המחכה, המזכיר בתוכנו את השירים המושלמים מאת לאה גולדברג שבחרת לשבץ בגיליון הראשון. וכמו ב"מתח ניגודים משלים", שיריו היפים של יחזקאל נפשי מעידים על המחסור והאיבוד מן העבר השני שבכדור האנדרוגיני, על פגימת הירח הלקוי ועל המשיכה חזרה אל הצלע הנשית. רחל בלובשטיין עם "אָנִי וָאָתָה" מחזירה את נדנדת הגעגוע למצב מאוזן, גבר לאישה-אישה לגבר. יין ויאנג.
שמחתי לראות את שירי "ארבעת המינים" (שפתאום הבחנתי שהוא מתאים גם לעיתוי של צאת הגיליון, לחג הסוכות) המושתל במקום יפה בין ציורו של יורם לילך לציורו של רפי פרץ. רפי פרץ אמן מרשים מאוד, שמחתי לראות שבין אחרוני יצירותיו בגיליון השני הוצגו גם "אדם וחווה" אחרים, של "אדם ואדם" ו"חווה וחווה", השוברים את התפישה הקלאסית של סיפור בריאת האדם. אהבתי את הרעיון ששילבת את הדיאלוג הפואטי בין בני הזוג פיני ותמר רבנו, ובכך יצרת גם צורה וגם תוכן, הרתומים יפה לנושא המרכזי.
נגע בלבי השיר "אישה בחייו" של דויד אבידן, ואהבתי את ההיפוך שיוצרת השורה האחרונה "וּבְעֶצֶם, תָלוּי מָתַי" בשיר "כן או לא". גם שיר נפלא של רחל, שלא הכרתיו לפנים ("אשתו"), העלית באתר, ושמחתי לגלותו. מדהים איך הביוגרפיה של זך הולמת את ה"שיר לאוהבים הנבונים" שלו. כמה נוגעות ללב השורות "וְגַם הַמְשׁוֹרֵר/ מִמְצוּקָה, לֹא מִשֶׁפַע, הוּא שָׁר, הִשַׁאַרוּ/ חַבוּקִים" ונוגע ללב השיר "אהבה של שני אנשים" ככללו, הכן והנכון. אהבתי את שירה של מיכל עלמה"סַּלְסֵלֵי עֵרְגוֹתָּיי, עֵרְגוֹתֵּיהַ". יש בו תחושה סימטרית של "כמעט" לכל צד. ואולי על דרך ההיפוך, אבל בסימטריה דומה, בא השיר "כָּל אוֹתָם הַגְּוָנִים" של יוסף כהן אלרן, על קשר "כבר" של זוג מזדקן.
עבודתה הדיגיטלית של מיכל עלמה "צל אישה על עץ" נראית אמיתית לחלוטין, ויוצרת דיאלוג מעניין בין דמות הגוף לגזע המוחשי והשורשי. עבודה יפה וחזקה היא "גוף גזע אישה" שכאשר הגזע נאלץ(=נאלצת) לעשות דיאטה מבין הצופה כמה פתטית מוסכמת הרזון של 'האישה האידיאלית'. "הזדווגות זוגיות בנופי צריף, עין דג" יוצרת מעין הולוגרמה כפרית ופנטזיה פסטוראלית נעימה. נהניתי מאוד. המון תודה.
ראשי 